ריטב"א על שבועות ג׳ ב

מהדורה: חידושי הריטב"א, לבוב תקפז

« ריטב"א על שבועות ג׳ ע״א ריטב"א על שבועות ד׳ ע״א »

1 שבועות פתח ↗

לְעוֹלָם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל; וְכִי לָא מְחַיֵּיב רַבִּי יִשְׁמָעֵאל לְשֶׁעָבַר – קׇרְבָּן; אֲבָל מַלְקוֹת חַיּוֹבֵי מְחַיֵּיב. וְכִדְרָבָא – דְּאָמַר רָבָא: בְּפֵירוּשׁ רִיבְּתָה תּוֹרָה שְׁבוּעַת שֶׁקֶר דּוּמְיָא דִּשְׁבוּעַת שָׁוְא; מָה שָׁוְא לְשֶׁעָבַר, אַף שֶׁקֶר נָמֵי לְשֶׁעָבַר.

2 שבועות פתח ↗

קָסָבַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה – לוֹקִין עָלָיו. אִי הָכִי, קַשְׁיָא דְּרַבִּי יוֹחָנָן אַדְּרַבִּי יוֹחָנָן!

3 שבועות פתח ↗

4 שבועות פתח ↗

בִּשְׁלָמָא שׁוֹבֵר בַּטָּמֵא, דִּכְתִיב ״וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בּוֹ״ – בְּכָשֵׁר וְלֹא בְּפָסוּל. אֲבָל הַמּוֹתִיר בַּטָּהוֹר, מַאי טַעְמָא? לָאו מִשּׁוּם דְּהָוֵי לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה, וְכׇל לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה אֵין לוֹקִים עָלָיו?

5 שבועות פתח ↗

דְּתַנְיָא: ״לֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר, וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ״ – בָּא הַכָּתוּב לִיתֵּן עֲשֵׂה אַחַר לֹא תַּעֲשֶׂה, לוֹמַר שֶׁאֵין לוֹקִין עָלָיו; דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר: לֹא מִן הַשֵּׁם הוּא זֶה, אֶלָּא מִשּׁוּם דְּהָוֵה לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה, וְלָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה אֵין לוֹקִים עָלָיו.

1 ר"י לשעבר קרבן אבל מלקות חיובי מחייב וא"ת אם למלקות מה שהן ד' דקתני דהא כולהו אבות נינהו. וכולהו מפרשי אוכל ולא אוכל משום לא יחל דברו. ואכלתי ולא אכלתי משום לא תשבעו בשמי או משום לא תשא לשוא דהוי לשעבר כדאי' בפ"ג וי"א כיון דמתרי לאוי נפקי שפיר קתני שתים שהן ד' א"נ כיון דלענין קרבן יש חילוק ביניהם שייך למתני שהן ד' כדקתני בפ"ג נקטיה הכי גם למלקות כאילו קתני שבועות למלקות ד' שהן ב' שהם ד' בעלמא לקרבן והשתא הנכון יותר דלמאי דקס"ד שתים היינו לאכלתי ושלא אכלתי שמפורש בהם מלקות בהדיא דכתיב כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא ושוא לשעבר כדדרשי' בפ"ג ודרשי' אבל ב"ד של מטה מלקין אותו ומנקין אותו ואוכל ולא אוכל היינו שהם ד' דלא כתיב ביה מלקות בהדיא ומתניתין דפ"ג לאו פירושא דמתניתין דהכא היא דההיא לקרבן ודהכא למלקות:

2 קסבר ר"י לאו שאין בו מעשה משמע דלפום הא לא צריכנא השתא למאי דאמ' רבה בפי' ריבתה תורה וכו' דכיון דלוקין על שאין בו מעשה אין הפרש בין להב' בין לשעב' והל"ל אלא. אלא דזמנין דמקצר לי' תלמודא והנכון דאכתי צריכין לדרבה דבלאו דידיה הו"א דמכדי כולהו חדא סכסוכא נינהו ומה שתים שהם ד' אבל בדידי' מתפרשי שפיר דהאי אלא תשבעו והני מלא יחל דלא תימא כולהו מלא תשבעו ולא יחל לקונמות כדאמרינן בפ"ג א"נ דכדרבא איכא שתים שהן ד' משום דבהני מתפרש מלקות בהדיא משא"כ באידך וכדפי' לעיל:

3 גי' מקצת הספרים א"ה קשיא הך דאלו הן הלוקין וכו' ורש"י ז"ל מחקו דההיא סוגיא בעלמא היא וההיא ליכא למיפרך מינה ולמסקנא דהכא ל"ק ההיא דמייתינן לה התם מקרא דלעשות כתיב משמע לן דהכרחא הוא וכאלו אמרינן והא לעשות כתיב וכיון דטעמא דר"י התם מדכתיב אם לא תשמור לעשות וגו' והפלא ה' את מכותך וגו' כדאיתא התם משמע לי דשינויא דשנינן שנויא הוא דהכי דייק קרא והא דלא חיישינן בשמעתן לפרוקא להא משום דסמכינן אאוקימתי אחריתי דאיכא התם ואשכחן כה"ג דפריך הש"ס תרתי ג' קושיי ולא חייש לפרוקי אלא חדא דהוי עיקר טפי וחדא מינייהו בשמעתא קמייתא דגיטין כדכתיבנא התם בס"ד. וכן פי' הרמב"ן ז"ל:

4 אבל המותיר בטהור מ"ט לאו משום לאו שאין בו מעשה וליכא למימר דטעמא דההיא משום התראת ספק היא ולאו משום לאו שאין בו מעשה חדא דהא מ"מ אידחייא לה הא סתמא דידן דהכא ועוד דאמאי לא פטרינן במתניתין מההוא טעמא דהתראת ספק דהא אוכל ולא אוכל התראת ספק הוא ועוד דהא לר' יוחנן ע"כ טעמא דהא סתמא אחריתי אינו משום התראת ספק דהא איהו ס"ל דהתראת ספק שמה התראה:

5 ר' יעקב אומר וכו' פי' ולאו משום דסבר ר' יעקב דלאו שניתק לעשה לוקין עליו ליתא דהאי קרא אתא ללמד שאין שורפין קדשים בי"ט דדריש הכי בפ' במה מדליקין:

3 מכות פתח ↗

מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל? דִּכְתִיב: ״אִם לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כׇּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת״, וּכְתִיב: ״וְהִפְלָא ה׳ אֶת מַכֹּתְךָ״. הַפְלָאָה זוֹ אֵינִי יוֹדֵעַ מַה הִיא. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: ״וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט וְהִכָּהוּ לְפָנָיו״, הֱוֵי אוֹמֵר הַפְלָאָה זוֹ מַלְקוֹת הִיא, וּכְתִיב: ״אִם לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כׇּל וְגוֹ׳״.

5 שבת פתח ↗

גְּמָ׳ מַאי טַעְמָא? לְפִי שֶׁאֵין שׂוֹרְפִין קׇדָשִׁים בְּיוֹם טוֹב. מְנָהָנֵי מִילֵּי? אָמַר חִזְקִיָּה, וְכֵן תָּנָא דְּבֵי חִזְקִיָּה, אָמַר קְרָא: ״וְלֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וְהַנּוֹתָר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר״. שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר ״עַד בֹּקֶר״! מַה תַּלְמוּד לוֹמַר ״עַד בֹּקֶר״ — בָּא הַכָּתוּב לִיתֵּן לוֹ בֹּקֶר שֵׁנִי לִשְׂרֵיפָתוֹ.

« ריטב"א על שבועות ג׳ ע״א ריטב"א על שבועות ד׳ ע״א »